הפוסט שלא נראה לי שאעז להשאיר בבלוג

פתאום הרגשתי את זה.

אני? מועקה?
מהעסק שאני כל כך אוהבת?
אחרי כמה שבועות ברצף הבנתי שזה לא משהו שיעבור מעצמו ואני צריכה רגע לעצור.
להבין מה קורה פה.

כשאני מגלגלת בראש, זה התחיל מאותה שיחה עם רואת החשבון לפני 4 חודשים.
"תכיני 200,000 ש"ח הפרשי תשלום למס הכנסה".
הרווח גדל הרבה מעבר למה שהערכנו. אני והיא.

בדיעבד, זה הבהיל אותי.
אני, שמתפארת ביציבות רגשית מול ההתנהלות העסקית,
בקור רוח שמאפשר לי להגדיל את העסק באחריות, אני נבהלתי.

שאלות כמו:" האם זה שווה לי?" החלו לעלות ולא היתה לי תשובה.
הרי אני עובדת קשה. *אני* עובדת קשה ולגדילה הזו יש מחיר אישי.
אלה שאלות שבעבעו בפנים ולא נתתי להן תשובה,
וכשמשהו בנו מתערער, זה מיד משפיע על העסק.

ההצפה הגיעה למקום שהרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל יותר.

אז בשיא הפעילות, בחודש הכי חזק שלי בכל שנות ההיסטוריה של העסק,
בשיאה של הרצאה מוצלחת כל כך, עם כל כך הרבה בקשות "תלווי אותי" –
עצרתי.
החלטתי לא לקבל עוד עסקים (אני מלווה כרגע 60 במקביל, כן?) עד שאעשה סדר.
קודם כל אצלי בתחושות, בעדיפויות ואח"כ בפעילות העסקית.

בעידוד ופרגון מהאיש שלצידי, נסעתי רחוק, טסתי ללונדון לשבוע לבד.
לשוטט, לחשוב, להבין דברים.

ואז הבנתי.
הבנתי כמה נפלתי בדיוק במקומות 'הרגילים' שבהם אני ממליצה לעסקים לא ליפול.
בין אם בסל השירותים שלי, בחידושים, בכמות הפרויקטים, בתמחור, בתכנון.

היעילות שאני שמחה בה הפכה לחסרון (ככה זה אצל כולנו, לא? עם החוזקה הזו, שבדר"כ משרתת אותנו עד שהיא לא…).
התקדמתי בלי לחשוב קדימה במקום לבחון ולפעול בהתאם למה שנכון לעסק ולי.

העצירה הזו הפילה מחדש את כל האסימונים.
תובנה אחרי תובנה, כמה שאני פשוט צריכה לחזור למוכר והידוע, מבלי להתפתות להרפתקאות.
זה הכל. בלי שום הכרזות לשינויים גרנדיוזים.
רק לחזור לשגרה, שמנצחת כל דבר.

כמה מרגיע לדעת שהפתרון הוא במה שכבר עובד ?
תחושת הוודאות היא החשובה מכל התחושות כי היא מהווה מפתח להתקדמות.

זהו.
אני יושבת בלובי המלון בלונדון וכותבת את הפוסט הזה.
היום חוזרת הביתה. שמחה לחזור לשגרה שלי, ליציבות הטובה שלי.

אני לא יודעת אם הפואנטות של הפוסט החושפני הזה ברורות, אז אזקק אותן ליתר בטחון:

אם משהו מרגיש לא טוב, כדאי לעצור כדי להבין מה זה.
לפעמים עצירה היא המפתח להתקדמות, אז לא לחשוש ממנה.
כל עוד היא מחושבת, הכל טוב!

דבר שני – השגרה מנצחת.
אין כמו שגרה טובה כדי לייצר יציבות.
לא שינויים גדולים, לא הבטחות מפוצצות לעצמנו או לאחרים, אלא פשוט לקום בבוקר לפעולות פשוטות וקבועות.

דבר שלישי – זה יקרה לי שוב עוד הרבה פעמים.
הערעור הפנימי.
הרי אלה החיים! לפעמים יש יציבות, לפעמים טלטלות.
מה שחשוב הוא לא להבהל ולהמשיך קדימה, כי רק המציאות מוכיחה לנו מה עובד לנו ומה לא.

אם לקחתם עוד משהו מהפוסט הזה, אשמח לקרוא כי אולי עולות ממנו עוד תובנות.

 

בהזדמנות זו אני עונה לחברים ששואלים מתי יפתחו קורסים נוספים –
בחודש ינואר 2020 אפרסם את המועדים החדשים לקורסי הבסיס וקורסי מתקדמים.

 

נ.ב.
יצרתי בסטורי באינסטגרם היילייט עם התובנות השיווקיות שלי מלונדון ההורסת. הנה הן כאן
יש גם תובנות מלונדון בשנה שעברה, מאמריקה ועוד כמה מעניינות, אז שווה להצטרף לערוץ ולהשאר מעודכנים.

 

בהצלחה ושרק נמשיך לעשות עסקים גדולים!
מיטל צ'סנר

תגובות