סיפור על סופה, דרמות והתעקשות של עסקים

כמה אנשים זוכים להתרגש כל כך ממה שהם עושים בחיים?
נראה לי שלא הרבה.

לכן, כש'דרמות' מטלטלות לי את העסק, אני בוחרת ליהנות מהן.
ליהנות באמת :)

וזה בדיוק מה שקרה לי ביום רביעי השבוע.

יומיים לפני הרצאת 'למלא את היומן', שעליה אני עובדת כבר חודשים, מגייסת קהל, מבטיחה לו שיהיה הכי טוב שאפשר –
אותו קהל שאני מתעקשת לחזור ולהסביר שאנחנו לא עוצרים בעסקים ותמיד ממשיכים קדימה –
והנה, ידיעה ש'שומטת את השטיח מתחת רגליי'.

 

סערה! סופה! סכנה! גשם ורוחות, תישארו בבתים!

 

אימיילים, טלפונים וסמסים מנרשמים מתחילים להגיע עם השאלה:
"מיטל, ההרצאה מתקיימת?"

כן! ברור!
אנחנו חייבים לפעול, להתקדם, ללמוד.
הרי מי יכסה לנו את ההכנסות כשלא נצליח להביא לקוחות לעסק וכסף הביתה?
אף אחד לא יבוא ויאמר לנו: "זה בסדר שלא הכנסנו כסף… הרי הייתה סערה…"

ועוד שאלות מגיעות ואני מתחילה לזוז בחוסר נוחות,
מתייעצת עם בן הזוג וחברות נאמנות, שמחזקות את דעתי –
את צודקת! תמשיכי.
תקיימי את הרצאה כמתוכנן.

 

אז החלטה יש.
ההרצאה מתקיימת ככה או ככה.
אני נשארת נאמנה לתפיסת עולמי, אבל הביטולים מתחילים להגיע…

אני עוברת למוד חדש ומשנה חשיבה.

 

כנראה ש-140 המשתתפים שהיו אמורים למלא את האולם לא יגיעו כולם ואני נערכת למצב שבו אני וכמה משתתפים בודדים נהיה יחד בקהל.

אז מה? מקסימום אעביר הרצאה אינטימית, עם הרבה יחס אישי.
יהיה כיף! כך החלטתי.
מי שיבוא ירוויח ממש.
אני לא נבהלת משום מצב ובטח שלא מבטלת את ההרצאה.

 

ומתוך הנינוחות הזו עלו לי רעיונות, איך אני מחזקת את הקהל שכן מתכוון לבוא,
כדי שישארו אותי ולא יבטלו השתתפות בבוקר, והחלטתי על כמה פעולות:

  1. הוצאתי אימייל תזכורת מחזק שמזכיר לכולם למה חשוב להגיע להרצאה
  2. שילבתי בהרצאה סיפור מעניין, רלוונטי, שקשור לסופה חורפית כדי שגם נצא מההרצאה עם מוסר השכל חיובי
  3. החלטתי להעניק למשתתפים בפועל הדרכה מיוחדת במתנה! סדנת כתיבה שיווקית, שווה ומעניינת במיוחד.
  4. בעיקר, הזכרתי להם שכולנו באותה סירה, וכולנו חייבים לנוע קדימה וזו הולכת להיות הזדמנות נהדרת להוכיח לעצמנו כמה אנחנו יכולים ולמה אנחנו מסוגלים.

הלכתי לישון הכי נינוחה מבין כל הלילות שלפני הרצאה, ישנתי טוב, קמתי לבוקר מרגש ו…
לעשרות(!) עסקים שהגיעו ולא וויתרו.

אולם מלא עסקים, שעוררו בי כל כך הרבה גאווה, שאפילו עכשיו כשאני כותבת כאן, עולות בי דמעות ההתרגשות מהתחושה :)

הנה הסטורי המתרגש שהעליתי לאינסטוש בבוקר ההרצאה:

 

ולמה אני כותבת כאן?

כדי שתמיד תמיד נזכור שהכול אפשרי.
שנזכור שאנחנו לא נותנים לשום דבר מבחוץ להפריע לנו בדרך שלנו.
שנזכור שאין דבר שיגבר על הנחישות שלנו.
שהעסק שלנו כאן, לתמיד ויש לנו את היכולת להביא לעצמנו את כל מה שנרצה. ממש הכל.

רק לשמור על רוח חיובית, להסתכל על הטוב שבכל דבר, לגייס תושייה (וגם חברים טובים תמיד טוב :) ) ולהתקדם.

 

אני מנצלת את הפוסט הזה כדי לכתוב שוב למשתתפים היקרים שלי, תודה מכל הלב.
תודה שהייתם שותפים לחוויה הזו,
תודה שהזכרתם לי כמה נאמנים ומעוררי הערכה אתם – הקהל היקר שלי.

זכיתי בכם ואני גאה ומאמינה בכל ליבי, שכל אחד ואחת מכם שהגיעו, יצליחו ובגדול.
פשוט הוכחתם שאתם כאלה. שלומדים ומתפתחים ומתקדמים.

 

תודה ענקית לכם שוב ושרק נמשיך לעשות עסקים גדולים!
מיטל

נ.ב.
הייתי חייבת לשתף אתכם לפחות את הסיום המרגש של ההרצאה

נ.ב.2
אם אתם כבר כאן, אז תצטרפו להדרכה המעולה שאני עורכת השבוע, בה אני בונה יחד עם הקהילה שלי תכנית שנתית לשנת 2018.
כאן כל הפרטים וקישור להצטרפות – https://goo.gl/J4aekY

 

 

תגובות